"סרגיי מירונוביץ' קירוב נרצח באחד בדצמבר 1934 בידי סוכני הביון הזר – כנופיית מרגלים טרוצקיסטית-בוכרינית, מחבלים ורוצחים, בפקודתם הישירה של אויבי-העם – טרוצקי, ז'נובייב וקמנייב" (מילון אנציקלופדי סובייטי, כרך ב, עמ' 78, מהדורת 1951).
ילדי ארבט במוסקבה, טהורים ופתוחים, מסתגלים וזוממים, תמימים, ישרים ונוכלים, נכנסים לשנת 1934, הפותחת את תקופת האימה בברית המועצות, עם ביצור שלטון-היחיד של סטלין.
ריבקוב פורש יריעה אפית רחבה של חיי העם לדורותיו ומצייר דיוקן מעמיק ורבגוני שלו; הוא מתעד את תקופתו, חושף את אחורי הקלעים של ההנהגה, מגלה את הטרגדיה של הטובים והישרים הנשחקים בבתי-הסוהר – ובסיביר, ומתאר את האמונה ואת הצביעות.
ילדי ארבט נכתב בשנות השישים, אך פורסם לראשונה בהמשכים בכתב עת ספרותי בברית המועצות ב-1987.

אנטולי ריבקוב נולד ב-1911 בצ'רניגוב, וב-1919 עקר למוסקבה. ב-1928 עם תום לימודיו בגימנסיה התחיל לעבוד כסבל, ואחר כך כנהג בבית חרושת לכימיקלים. ב-1934 סיים במוסקבה מכון למהנדסי-תעבורה ועד 1941 עבד במקצועו זה. במלחמת העולם השנייה לחם בחזיתות שונות וזכה באותות הצטיינות. ב-1948 החל לעסוק בכתיבה ומאז פירסם ספרים רבים וזכה בפרסים ספרותיים חשובים. יצירותיו: הפגיון, מורי-הדרך, קתרינה ווֹרוֹנינה, ציפור האָרד, החייל האלמוני, הירייה, חול כבד.