בשנת 2003 חוזר אוסאמה אל־ח`ראט לביירות אחרי שנים רבות באמריקה כדי לשהות עם אביו השוכב על ערש דווי. העיר היא קליפתה של ביירות שאוסאמה זוכר, אך הוא וחבריו ובני משפחתו מתנחמים בדברים שתמיד החזיקו אותם: רכילות, צחוק, ומעל לכול — סיפורים.